He: תל אביב זוהרת למרגלות המנזר, כוללת גזרים מתחברים לתוך רחש חיוני בלתי מתפשר.
En: Tel Aviv sparkles at the foot of the monastery, encompassing intertwining alleys that blend into an essential, non-negotiable hum.

He: בשיכון הגנה, על סף פיצצת כפה, תמר, מרים ודוד נפגשים.
En: In the residential area, on the brink of a palm tree explosion, Tamar, Miriam, and David meet.

He: דוד, עולה החדש מבריטניה, נסוג בלונדוני מול פתאים של רחשי העיר היהלום.
En: David, a new immigrant from Britain, retreated from the London bustle before the city's diamond whispers.

He: "זה זמן ישראלי," הסבירה תמר לו, שותפתו החדשה לדירה, בטרם הרימה משקה צהוב בהיר לגבי השמיים.
En: "This is Israeli time," Tamar explained to him, her new apartment roommate, before lifting a bright yellow drink towards the sky.

He: מרים, סטודנטית להגנה מהמנזר וחברתן למשחקים, מחייכת בצד.
En: Miriam, a defense student from the monastery and their gaming companion, smiled on the side.

He: "אז, זמן ישראלי," החזיר דוד מבולבל, "זה.
En: "So, Israeli time," David replied, confused, "this...?"

He: "תמר מחתה בבין-לבינה ואז מחייכת.
En: Tamar hesitated briefly, then smiled.

He: "זה משהו שאתה מחליט את מהותו.
En: "It's something you define.

He: זה יכול להיות חצי שעה מאוחר, שעה מאוחר, אף פעם לא מאוחר מדי!
En: It could be half an hour late, an hour late, never too late!"

He: "מרים מסתכלת ב-דוד המבולבל.
En: Miriam looked at the bewildered David.

He: "התקנה," היא אומרת בחיוך, "זה קצת כמו התרבות שלנו.
En: "Installation," she said with a smile, "is a bit like our culture.

He: אצלנו, הזמן הוא רק המלצה.
En: For us, time is just a suggestion.

He: אנחנו מבטיחים להיות במקום בפעם הזו, אבל אז מופתעים כשאנחנו מאחרים.
En: We promise to be somewhere at this time, but then we're surprised when we're late."

He: "דוד משתוקק אחרי ההקלה של התרי"ג צפירת הקפה הבריטי.
En: David longed for the British cultural comfort of the twelve o'clock tea whistle.

He: אבל הוא נאלץ לקבל את האמת: זמן ישראלי, תרבות ישראלית.
En: But he had to accept the truth: Israeli time, Israeli culture.

He: הוא מחליט לקבל את זה ולהתאים את עצמו לשינוי, למרות שהשעון שלו ממש מתנגד לרעיון.
En: He decided to embrace it and adapt to the change, although his watch really opposed the idea.

He: בדרך לדירה, דוד עובר דרך הרחובות הסואנים של תל אביב.
En: On the way to the apartment, David passes through the buzzing streets of Tel Aviv.

He: הוא מאחר, אבל אף אחד לא נראה מודאג.
En: He's late, but no one seems worried.

He: ואז התעורר למהות החיים הישראלים: נדנידה של חפיפה, שמחת חיים, מסיבות חוף מאוחרות וארוחות חמישי ערב ממושכות.
En: And then he awakens to the essence of Israeli life: the hustle of markets, the joy of life, late beach parties, and lengthy Thursday evening dinners.

He: "זמן ישראלי," הוא שוב מפעמם לעצמו, "אחרת, אבל נוח.
En: "Israeli time," he once again mused to himself, "different, but comfortable.

He: מאוד נוח.
En: Very comfortable."