He: בחצות הלילה, לישונם תוך דרישת שנה עמוקה, אברהם ושרה קמים בבהלה.
En: At midnight, as they slept deeply, Abraham and Sarah woke up in a panic.

He: מהעיר העתיקה של ירושלים, אורך עורך של דרך עכברים, מיד השהם את מקומם - בחופה.
En: From the ancient city of Jerusalem, along the narrow alleyway of mice, they quickly found themselves at their destination - the wedding canopy.

He: הלילה הם תמיד זוכרים.
En: They always remember that night.

He: אפילו עכשיו, אחרי חצי מאה שנה של נישואין, המבולבל שם עדיין מצחיק אותם.
En: Even now, after fifty years of marriage, the confusion still amuses them.

He: השמות החלופיים שהוכיחו כל כך משעשעים הוכתמו בצורה מעשית.
En: The alternative names that proved so amusing were practically forgotten.

He: שרה סברה שהיא אברהם ואברהם האמין שהוא שרה.
En: Sarah believed she was Abraham and Abraham believed he was Sarah.

He: אך דוד, דוד שמען שלא הכיר את גבול הבהלה שאותו אירע באותה מעמד מדהים.
En: But David, their son, who had not experienced the chaos that occurred at that amazing moment.

He: הם עודכנו מחדש בחתונה, אברהם קדום ומדואג אך שמח, ושרה עדינה ומרגשת.
En: They were updated again at the wedding, Abraham, old and worried but happy, and Sarah, delicate and emotional.

He: ודוד, החתן שמדי פעם מסתכל חזרה ומתמקד בדוד, מחפש את הביטחון שרק הילד בתוך אמא שלו יכול להביא לו.
En: And David, the groom who occasionally looked back and focused on David, looking for the security that only the child inside his mother can bring.

He: אך במקום לחילוף של שמות לגרום לכאוס, הוא רק התוקף את תחושת השמחה שלכל אחד.
En: But instead of swapping names to cause chaos, he only attacked everyone's feeling of happiness.

He: כאילו לשגיאה שלהם נתנה ממד חדש של חמים לאירוע.
En: As if their mistake gave a new dimension of warmth to the event.

He: ולמרות החיסרון של שני החלופים, אין דבר שישנה את האהבה שהתקיימה ביניהם.
En: And despite the absence of both alternatives, nothing will change the love that existed between them.

He: כאשר השעה התמנעה, הבחרו לקבל את המצחיק עם יושרה ולא לרדת מהסערה של החתונה שלהם.
En: When the hour struck, they chose to accept the funny mistake with integrity and not to let it overshadow their wedding storm.

He: "אהבתי אברהם", אמרה שרה לערב.
En: "I love Abraham," Sarah said in the evening.

He: אברהם מתייחס לה, מתיח את היד המרוזחת בחיוך.
En: Abraham addressed her, squeezing her loose hand with a smile.

He: "אני אוהב את דוד", שוב חזר.
En: "I love David," he repeated.

He: אף על פי הבלבול מהדרך, האבן בעצמה נעשתה אף עוצמתית יותר, מהרגע המשוגע הזה שבו הנישואים שטעו בשמותיהם.
En: Despite the confusion along the way, the stone itself became even more powerful, from that crazy moment when the marriage made a mistake in their names.

He: וזה איכשהו היה נכון: אהבה לא תשאל על השם המדויק, כל עוד הלבות מתנגשות אחת בשנייה.
En: And somehow, it was correct: Love does not ask for the exact name, as long as the hearts collide with each other.

He: שני האוהבים נפלאים אלה, אברהם ושרה, שמעו קלעים עדינים של צחוק מהעיר עם הזריחה, מהמקום הכי שמח בעיר הקדושה - בחדר השינה שלהם.
En: These two wonderful lovers, Abraham and Sarah, heard delicate laughter from the city, with the dawn, from the happiest place in the holy city - their bedroom.